קצנלנבוגן נ' גנים טורס בע"מ ואח'

פסק דין

1.התובע חבר במועדון SKYMILES (להלן: "המועדון") אצל הנתבעת. ביום 28.12.12 קיבל התובע הודעת דואר אלקטרוני מאת הנתבעת לפיה חסרים לו 8,638 מיילים בכדי להצטרף למועדון הכסף של המועדון. במודעה כאמור נרשם שהתובע רשאי לרכוש מיילים אלו עד ליום 31.12.12. במקום, רכש התובע כרטיסי טיסה לחודש 1/13 במסלול שאורכו 17,667 מיילים. בעקבות זאת, סבר התובע שהינו זכאי להצטרף למועדון הכסף ולהטבות נלוות. בדיעבד התברר לתובע שהזכאות לצבירת המיילים עקב רכישת כרטיסי הטיסה לא תיזקף לזכותו בשנת 2012 מאחר והטיסה הוזמנה לחודש 1/13 ועל כן אינה יכולה להיזקף במסגרת המיילים שנצברו בשנת 2012 כמפורט בהוראות התקנון. המחלוקת אשר עומדת לפני הינה האם יש בהודעה אשר קיבל התובע בכדי להטעותו בכל הנוגע לדרך בה ניתן לצבור המיילים לזכותו במועדון.

2.אין מחלוקת לכך שביום 28.12.12 קיבל התובע הודעה בדואר אלקטרוני מאת הנתבעת שם נרשם באנגלית שלתובע נדרשים 8,638 מיילים בכדי להצטרף למועדון הכסף במועדון. הוצעה לתובע בהודעה זו האפשרות לרכוש מיילים אלו. מלבד רכישת המיילים, במסגרת הודעה זו הציעה הנתבעת לתובע גם אפשרות רכישת כרטיסי טיסה המזכים במיילים נצברים והציגה בפני התובע מספר דוגמאות של טיסות כאמור.

3.התובע צירף לכתב תביעתו אך את העמוד הראשון של ההודעה ובמהלך הדיון הציג את כל ההודעה שכוללת גם את העמוד השני בו התנאים לזכאות כאמור.

4.טוענת הנתבעת שטבלת הטיסות באה כדי לתת לתובע מושג, יש להסתכל על הפרסומת בכללותה והמטרה של פירוט הטיסות הייתה להסביר מהן אפשרויות הטיסה של התובע אם הוא מתכנן לטוס ופירוט של המיילים שהוא מקבל בגין רכישת הכרטיס (ר' עמ' 3 ש' 14 וש' 23-24 וש' 26-27 לפרוטוקול).

5.מנגד, טוען התובע שאין כל אזכור בהודעה כאמור שעליו לנצל את כרטיסי הטיסה שירכוש עד ליום 31.12.12 ומפאת הספק יש לפרש את ההודעה לטובתו.

6.סעיף 2(א) לחוק הגנת הצרכן שכותרתו "איסור הטעיה" קובע:

"לא יעשה עוסק דבר - במעשה או במחדל, בכתב או בעל פה או בכל דרך אחרת, לרבות לאחר מועד ההתקשרות בעסקה2 - העלול להטעות צרכן בכל ענין מהותי בעסקה (להלן - הטעיה);..."

לעניין זה נפסק ברע"א 8733/96 רוברט לנגברט נ' מדינת ישראל, פ"ד נה (1) 168:

"מטרתו של החוק אם כן, להגן על הצרכן, כך שבעשותו עסקה יעמוד לרשותו מלוא המידע ההוגן והנאות, על פיו יוכל לככל צעדיו ולגבש החלטתו בדבר פעילותו הצרכנית, "חוק הגנת הצרכן נמנה עם התחיקה המתערבת בחוזים שבין צדדים לא שווים, והמטילה על הצד החזק - הספק - חובת הוגנות מוגברת כלפי הצד החלש - הצרכן ... חוק הגנת הצרכן מבקש לאזן את חוסר השוויון שבין הצדדים על-ידי הטלת חובת גילוי על ספקים"."

7.מקובלת עליי טענתו של התובע לכך שאין בהודעה כל התייחסות לכך שככל שמבקש לרכוש טיסות עליו לממש את הטיסות עד ליום 31.12.12.

8.יחד עם זאת, התובע נמנע מלצרף לכתב התביעה את כל ההודעה והוא בחר שלא בתום לב להשמיט מההודעה כאמור את פרטי התנאים להודעה אשר מציינים באופן מפורש שהתנאים לצבירת המיילים כפופים לתקנון המועדון. בע"א (נצרת) 124/08 זועבי אחמד נ' הראל חב' לביטוח בע"מ, (פורסם בנבו) נפסק:

"כידוע, עקרון תום הלב במשפט ארצנו, מעוגן בהוראות סעיפים 39 ו- 61[ב] לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג - 1973. חובה זו חלה למעשה בכל תחומי המשפט, ועל פיה כל בעל זכות חייב להפעיל את זכותו בתום לב.

צד שאינו מקיים את חובותיו החוזיות מנוע, מכוח עקרון תום הלב, לדרוש מן הצד האחר קיום מלא, וזאת אפילו כאשר מדובר בחיובים עצמאיים."

9.התובע הצטרף למועדון באופן וולונטרי ובהתאם לתקנון המועדון שצורף כנספח א לכתב ההגנה לצורך צבירה של מיילים יש לממש הטיסות באותה שנה בלבד (ר' עמ' 5 סע' 26 לכתב ההגנה)

10.יחד עם זאת, תמוה בעיניי מדוע נשלחה ההודעה לתובע אך ביום 28.12.12 כאשר לשיטתה של הנתבעת ובהתאם להוראות התקנון אליו היא מפנה היה עליו לנסוע בפועל עד ליום 31.12.12 אם ברצונו שהמיילים ייזקפו לטובת צבירה במועדון. ספק גדול בעיניי אם בפרק זמן קצר זה באפשרות התובע או אדם סביר אחר לעשות כן וכל זאת כאשר אין בהודעה כל איזכור מפורש לכך.

11.אי לכך ובהתאם לזאת סבורני שפרסום האפשרות לרכישת כרטיסי טיסה מבלי לציין באופן מפורש שיש לממש את הטיסה עד ליום 31.12.12 יש בה בכדי להטעות את התובע בכל הנוגע לאופן השימוש בזכות זו וביכולתו לכלכל את התנהלותו הצרכנית וזאת גם אם מפנים התנאים להוראות התקנון של המועדון שקובע שיש לממש את המיילים באותה השנה.

12.מאידך גיסא, התובע לא התנהל בתום לב כאשר נמנע מלצרף את כל ההודעה שנשלחה אליו לכתב התביעה. התובע התעלם מהאמור בתנאים למימוש הצבירה שצורפו להודעה שהפנו אותו לתקנון והתובע נמנע מלבדוק מבעוד מועד האם רכישת כרטיס הטיסה לחודש ינואר 2013 תהיה בה בכדי לזכותו במיילים לצבירה לשנת 2012.

13.אי לכך ובהתאם לזאת, איני סבור שהתובע זכאי למלוא הפיצוי בגין נזקיו הנטענים בכתב התביעה כתוצאה מההטעיה בפרסום והנני רואה לנכון לפצותו באופן חלקי בלבד בסך של 1,000 ₪.

14.לסיכומו של דבר, הנני מקבל את תביעתו של התובע בחלקה ומחייב את הנתבעת לשלם לתובע סך של 1,000 ₪. הסכום יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת כתב התביעה ועד ליום התשלום המלא בפועל.